נעים להכיר, אני ליהיא וקנין

התחלתי בתחום היופי דווקא בציפורניים, בלי ניסיון. שכרתי פינה קטנה במספרה, ובמשך שנתיים למדתי תוך כדי תנועה. ההתחלה הייתה קשה. היו פעמים שחשבתי לוותר, אבל בעלי האמין בי ולא נתן לי להרים ידיים.

לאט לאט צברתי ביטחון וניסיון. המשכתי ללמוד, לקחתי השתלמויות ולמדתי קוסמטיקה רפואית. במקביל, בעלי הציע שנפתח מכון יופי על הטיילת בתל אביב. הוא בחר את המיקום, ולי היה חשוב שהכול יהיה מעוצב, מוקפד ומתוקתק. עם הזמן הרחבתי את מגוון הטיפולים.

מבחוץ, הכול נראה נוצץ. אבל אחרי הלידה הראשונה חזרתי לעסק כבר אחרי עשרה ימים, בלי חופשת לידה. בפנים הרגשתי ריקנות, וחוויתי דיכאון אחרי לידה בשקט, בלי שאף אחד ידע, עד שבעלי הבחין שמשהו לא בסדר. לאט לאט התרגלתי לשינוי הגדול בחיי: להיות אמא, ובמקביל בעלת עסק.

בהריון השני החלטתי לסגור את העסק. לא הסכמתי לעבור שוב את החוויה, שהייתה בשבילי טראומה. אחרי הלידה חזרתי לעבוד באותו מתחם, אבל בתוך מספרה. היה לי קשה עם השינוי, אז החלטתי לשנות אווירה ועבדתי כשכירה בשני מקומות. המעבר מעצמאית לשכירה היה לי קשה מאוד. במקום העבודה השני, שהתמחה בעיצוב גבות בדיזנגוף סנטר, כבר אחרי חודש ניהלתי את המקום והכשרתי נשים בתחום. שם הבנתי שגבות הן הצד החזק שלי, ושזה מה שאני עושה הכי טוב. את עיצוב הגבות לא למדתי בקורס: חמותי לימדה אותי לעבוד עם חוט, בשיטה המסורתית. במקביל חזרתי לקבל לקוחות גם מהבית, והרגשתי שאני שוב מתחילה לפרוח.

פחות משנה וחצי אחר כך נכנסתי להריון השלישי. החברה שהעסיקה אותי כבר לא יכלה לשלם לי את המשכורת שרציתי, ולכן עזבתי והמשכתי לעבוד מהבית. כך עבדתי עד ההריון הרביעי.

אחרי הלידה הרביעית הרגשתי שאני חייבת לעצור ולאפס את עצמי. הלכתי לאיבוד: לא הצלחתי להיות במאה אחוז עם הילדים, וגם לא במאה אחוז עם העסק. התסכול הלך וגבר, והחלטתי לסגור את העסק ולעבוד במערכת החינוך, כמדריכת מחשבים בבתי ספר.

עברו שנתיים וחצי, והרגשתי שאני לא מוצאת את עצמי, עד שהבנתי שאני כבר לא יכולה להמשיך כך. התגעגעתי לעצמי. הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את מי שאני. רציתי לקום בבוקר ולהרגיש מוערכת: בעיני עצמי, בעיני הילדים שלי ובעיני בעלי.

לא היה לי מקום לעבוד, אז החלטתי להתחיל מפינה קטנה בבית. שמתי כיסא במטבח והתחלתי לקבל לקוחות לגבות, עד שאמצא פתרון. שבוע אחר כך כבר הבנתי מה אני רוצה לעשות: לקחת חלק מהסלון ולהפוך אותו למקום עבודה.

לאט לאט העסק התחיל לרקום עור וגידים. לקוחות הגיעו דרך אינסטגרם ופייסבוק, ואחר כך גם מפה לאוזן. היומן התמלא, והרגשתי שאני מוכנה לצעד הבא. החלטתי ללמוד איפור קבוע, ולהרחיב את מה שאני יכולה להציע לנשים שמגיעות אליי.

בתחילת 2025 הבנתי שהעבודה בסלון כבר לא מתאימה לי. העסק גדל, והייתי צריכה חדר משלי. עברנו לדירה קצת יותר גדולה, והפינה שהתחילה במטבח הפכה לקליניקה קטנה ומקצועית.

כשאני מסתכלת על הדרך שעברתי, אני רואה לא רק עסק שגדל. אני רואה אישה שהתחילה מחדש כמה פעמים, נעצרה כשהייתה צריכה, ואז מצאה את הדרך לחזור לעצמה.

היום אני מקבלת נשים לעיצוב גבות ולאיפור קבוע, ומלמדת את התחום מתוך כל הניסיון שצברתי. בזכות שנים של הדרכה, כילדה בצופים, כמורה חיילת וכמדריכת מחשבים בבתי ספר, ושנים של עבודה עם גבות, אני יודעת לא רק לעשות, אלא גם ללמד. העסק שלי צמח מפינה קטנה בבית, אבל הדרך אליו התחילה באמונה, בעבודה קשה, ובאנשים שלא נתנו לי לוותר על עצמי.

ההכשרות שלי

2004: קורס מורות חיילות של צה"ל ומשרד החינוך, עם הסמכה של 300 שעות אקדמיות ממשרד החינוך.
2008: מניקור ובניית ציפורניים.
2009: מניקור ג'ל וביו סקלפצ'ר.
2010: קוסמטיקה רפואית, במכללה לקוסמטיקה רפואית.
2022: איפור קבוע.
2024: מקום שני בקטגוריית המתחילות בתחרות המיקרובליידינג המקוונת "סטארס קומפטישן".

מחוץ לעבודה אני אוהבת לבלות עם הילדים: טיולים, ארוחות, נסיעות ארוכות ופעילויות יצירתיות. ואני מתאמנת ארבעה אימוני כוח בשבוע.